מלחינים לקולנוע - עשרת פסי הקול הטובים ביותר 

מן הידועות היא שלהתפרנס מכתיבת מוזיקה אינה משימה קלה, ורבים וטובים מהמלחינים לאורך ההיסטוריה עשו זאת על ידי כתיבת מוזיקה פונקציונאלית – מוזיקה שאינה בקדמת הבמה ותפקידה ללוות, ליצור אפקט, להיות מושמעת יחד עם אמנות אחרת. יצירות גדולות ומפורסמות של המוזיקה המערבית נולדו בתור ליווי להצגות תיאטרון, למחול או לטקסים דתיים, וגם בעת המודרנית המשיכו מלחינים לחפש הזדמנויות לשיתופי פעולה. ההתפתחות הטכנולוגית במאה ה-20 הביאה להולדתה של אמנות חדשה - אמנות הקולנוע. הכוח העצום של המוזיקה לצבוע את הסיפור, לאפיין את הדמויות, להעצים את החוויה הקולנועית ולחבר בין סצנות, התגלה עד מהרה. אם נוסיף לכך את העובדה שהקולנוע הפך לאמנות פופולארית (במילים אחרות שהוא גם מניב רווחים), כוח יצירתי מוזיקלי גדול הופנה לכיוון ההלחנה לקולנוע, והמאה ה-20 הצמיחה ז'אנר מוזיקלי חדש ומרתק. עם התפתחות הקולנוע נוצר מקצוע מוזיקלי חדש - מלחין שעיקר מיומנותו היא הלחנת פסי קול, ומלחינים רבים הגיעו לחוף המערבי של ארצות הברית בניסיון להצטרף לתעשיית הסרטים החדשה. העשייה הקולנועית הענפה הביאה להולדתן של יצירות חדשות - יצירות שהן כמובן מעניינות בהקשר הקולנועי שלהן, אך עומדות לא פעם בפני עצמן כיצירות מוזיקליות עצמאיות.

 הקולנוע החל את צעדיו הראשונים בסוף המאה ה-19. מעניין לחשוב על הזמן שעבר מאז אותן הקרנות של הסרטים הראשונים בהיסטוריה בשנת 1894 (כמובן ללא קול), ועד 1927, השנה בה הוקרן בניו יורק "זמר הג'אז", ה talkie הראשון, הסרט הראשון בו שולב בהצלחה פס קול מלא. במונחים של ההתקדמות הטכנולוגית המטאורית של היום זה כמעט בלתי נתפס. לקח שלושים שנה לקברניטי הטכנולוגיה להפוך את הסרט האילם לסרט שבו מופיע פס קול מוקלט ומסונכרן.

אולם אותן שלושים שנה, שנות העדנה של הסרט האילם, לא היו אילמות לחלוטין. נהפוך הוא, הן סיפקו עבודה רבה לנגנים של התקופה. המוזיקה הייתה חיה ופעמים רבות מאולתרת, וסצנת הליווי המוזיקלי להקרנות הסרטים הייתה תוססת ביותר. בתיאטראות בהן הוצגו הסרטים הועסקו מוזיקאים (פסנתרן, נגן אורגן ולעיתים אף תזמורת קטנה) שהיו מאלתרים ומוסיפים כראות עיניהם עיטורים מוזיקליים לסרטים. בשלב מסוים החלו מפיקי הסרטים לשלוח למוזיקאי דף הוראות מוזיקליות מפורט המציין את האפקטים, האווירה, התזמונים, או רעיונות למוטיבים שישמשו כשלד לליווי המוזיקלי. כאמור בשנת 1927 עידן זה הגיע לסיומו, כשהתאפשר לשלב דיאלוגים ומוזיקה בסרט, ופס הקול, כפי שאנו מכירים אותו כיום, הפך חלק בלתי נפרד מכל סרט קולנוע.

 כמובן שסקירה רצינית של המוזיקה והמלחינים הגדולים לקולנוע תהיה ארוכה להחריד. כמגוון הסרטים, הז'אנרים והארצות השונות בהן יצרו קולנוע, כך גם עושר המוזיקה שנכתבה לאורך השנים. אני יודע שלכל חובב קולנוע יש את הרשימה משלו, אז הנה הרשימה שלי. לאחר התלבטויות רבות: עשרת המלחינים והסרטים שלטעמי האישי הם החשובים, המייצגים והטובים ביותר.

 1. הסרט הראשון הוא "אורות הכרך" של צ'רלי צפלין (1977- 1889). צ'פלין, למי שלא יודע, בנוסף להיותו במאי ושחקן גאון ואחד מעמודי התווך של ראשית הקולנוע, היה גם מוזיקאי מחונן. הוא התחיל ליצור סרטים בתקופת הסרט האילם אך ב-1931 (כשכבר התאפשר מבחינה טכנולוגית להכניס ליווי מוזיקלי לסרט), הלחין את אחד מפסי הקול היפים, המרגשים והעשירים שנוצרו. ב"אורת הכרך" נעדר הדיאלוגים, המוזיקה המגוונת, המוקפדת והצבעונית משחקת תפקיד חשוב ביותר בעיצוב העלילה ומשמשת כדמות בפני עצמה. חלק מהנושאים המוזיקליים נלקחו ממנגינות ידועות של התקופה. את התזמור, דרך אגב, עשה אלפרד ניומן שהפך לימים לאחד המלחינים הגדולים של הוליווד, והיה לאבי משפחת ניומן שרבים מחבריה עסקו בהלחנה לסרטים, ביניהם בנו תומס ניומן (""American Beauty) וגם אחיינו רנדי ניומן.

http://www.youtube.com/watch?v=lGm1HcK00Cs

2. עם התפתחות הקולנוע בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20, הפכה גם תעשיית המוזיקה בהוליווד לתחום מסחרי מושך ותוסס. זו התקופה בה צמחו הכותבים הגדולים של הוליווד. היום, בעידן הדיגיטלי, הטכנולוגיה מאפשרת יצירת מוזיקה לסרט בצורה נוחה ופשוטה יחסית, וניתן באופן תיאורטי, להלחין פס קול בעזרת מחשב ומקלדת. בשנים ההן, הליווי המוזיקלי היה ליווי תזמורתי מלא ומן המלחין ההוליוודי נדרשו מיומנויות מוזיקליות נרחבות: יכולת הלחנה, עיבוד, תזמור, ניצוח וכמובן גם ראייה רחבה של בניית סיפור מוזיקלי ואפיון דמויות. מתוך קבוצת המלחינים שהפכו לאגדות בתחום, בחרתי את מקס סטיינר (1971 - 1888). יליד אוסטריה, שלמד בילדותו עם גוסטב מאלהר בין השאר, סטיינר עבר לארה"ב ב-1914, שם הפך לאחד המלחינים החשובים ביותר לקולנוע. הוא כתב מאות פסי קול, עבד עם מבחר מבמאי התקופה, ורבות מעבודותיו היו מועמדות ואף זכו באוסקר. בין הסרטים הידועים להם הלחין: "קינג קונג", "נשים קטנות", "קזבלנקה", "האדם השלישי" , וכמובן "חלף עם הרוח".

ב"חלף עם הרוח" (1939) בבימויו של ויקטור פלמינג, ניתן לשמוע גאונות של מלחין מהדור הישן שהמוזיקה הדרמטית והגדולה מהחיים שלו מלווה באופן מושלם את הדרמות ההוליוודיות המרגשות של השנים ההן.

 http://www.youtube.com/watch?v=pg5wCJuPdXI

 בין המלחינים הגדולים בני דורו של סטיינר, חשוב לציין את אריך קורנגולד, אלמר ברנשטיין וג'רי גולדסמית – מלחינים הוליוודיים חשובים שכתבו לאין ספור סרטים ועיצבו את ההלחנה לקולנוע לאורך המאה ה-20.

3. היחסים בין במאי למלחין הם יחסים מורכבים. אולי מהסיבה הזו, כשמצאו הבמאי והמלחין שפה משותפת הם השכילו לא פעם להמשיך ולעבוד יחד שנים רבות, וזוגות רבים של מלחין-במאי ידועים בשיתופי הפעולה הפוריים שלהם.

אחד משיתופי הפעולה הידועים ביותר הוא בין אלפרד היצ'קוק למלחין ברנרד הרמן (1911-1975).

הרמן, שהחל את הקריירה שלו בעבודה משותפת עם הבמאי אורסון וולס, וכתב את המוזיקה לסרטו "האזרח קיין", החל לעבוד עם היצ'קוק בשנת 1955 (("The Trouble with Harry" והמשיך לשתף איתו פעולה בסרטים רבים ("האיש שידע יותר מידי", "ורטיגו" ועוד) עד שב- 1964 עלו יחסיהם על שרטון בעקבות מחלוקת על המוזיקה לסרט "המסך הקרוע".

אחד מפסי הקול המפורסמים ביותר בהיסטוריה הוא פס הקול שכתב הרמן לסרט "פסיכו" של היצ'קוק בשנת 1960. הסימן המובהק למשקל שנתן היצ'קוק למוזיקה בסרט הוא שבכתוביות הפתיחה, באופן יוצא דופן, שמו של המלחין מופיע שני, מיד לאחר שמו של היצ'קוק. הרמן כתב את המוזיקה לתזמורת מיתרים ולא לתזמורת מלאה, דבר שנבע הן משיקולים כלכליים והן משיקולים אסתטיים. הדבר מאוד התאים אמנותית לסרט מתח המצולם בשחור לבן. הרמן השתמש בטכניקות הלחנה שונות ומגוונת כדי להעביר את המתח, הפחד והמסתורין המלווים את הסרט ומלחינים רבים למדו וחיקו את המוזיקה שנים רבות לאחר מכן. סצנת הרצח במקלחת היא מן הידועות, והרמן משתמש בכלי מיתר מוגברים המנוגנים בקצה המנעד שלהם, ויוצרים אפקט צעקני ומיוחד, המזכיר ציוץ ציפורים (מוטיב החוזר בסרט).

ברנרד הרמן היה אחד המלחינים החשובים והמגוונים בהיסטוריה של הקולנוע. הסרט האחרון לו כתב מוזיקה לפני מותו היה "נהג מונית" של מרטין סקורסיזה ( 1974).

4. עוד שיתוף פעולה ידוע ורווי קסם הוא בין פדריקו פליני לנינו רוטה (1911-1979). אי אפשר לחשוב על הקולנוע האירופאי המשובח של המאה ה-20 מבלי להזכיר את שמו של רוטה – מלחין הקולנוע האיטלקי המפורסם והפורה ששיתוף הפעולה שלו עם פליני הביא לעולם יצירות מופת רבות.

בנוסף לשותפות הידועה עם פליני, עבד רוטה עם הבמאים האיטלקים הגדולים של התקופה. את פרסומו בעולם הקולנוע המסחרי קיבל בעיקר מכתיבת המוזיקה לסרט "הסנדק" שנעימת הנושא שלו היא אחת הנעימות הידועות בעולם.

המוזיקה ממלאת תפקיד חשוב בסרטיו מלאי החיים של פליני. בעזרת השימוש המושכל שלו בנושאים מוזיקליים ובמקצבים פשוטים המעובדים בקפידה, שילוב ובחירת הכלים, וההלחנה העדינה והלא-עמוסה, מצליח רוטה להעשיר ולהשלים את האווירה החלומית והתיאטרלית האופיינית לסרטיו של פליני, וליצור צליל ייחודי וברור. כאן מתוך הסרט המקסים La Strada  (1954)

5. מתוך הדור החדש של מלחיני הוליווד אי אפשר שלא להזכיר את ג'ון וויליאמס (נולד ב- 1932), השם הנרדף למוזיקה לקולנוע, ה"אובי ואן קנובי" של מלחיני הוליווד. הוא כתב מאות פסי קול לסרטים הידועים והמצליחים ביותר בעולם, והיכולת שלו לכתוב בכל סגנון ברמה הגבוהה ביותר הוא מושא קנאתם של מלחינים רבים. כיאה למותג אמריקאי, ג'ון וויליאמס הוא בעצם חברה שלמה, ועל כל הפקה שלו טורח צוות עצום של כותבים, מעבדים, מעתיקים ואנשי טכנולוגיה שמביאים את המוצר המושלם הסופי לעריכה. הוא זכה באין ספור פרסים (המלחין שזכה במספר האוסקרים הגדול ביותר), המוזיקה שלו מנוגנת על ידי תזמורות בכל רחבי העולם, והוא הלחין את פסי הקול לסרטים הידועים ביותר: "הארי פוטר", "מלתעות", "אי טי", "רשימת שינדלר", "אינדיאנה ג'ונס", "ג'וראסיק פארק", JFK"", "זיכרונותיה של גיישה", ועוד. גם ג'ון וויליאמס הולך יד ביד עם במאי ספציפי שנים רבות, וזהו כמובן סטיבן שפילברג. העבודה הידועה ביותר שלו היא המוזיקה לסרטי מלחמת הכוכבים של ג'ורג' לוקאס.

המבקרים של וויליאמס מצביעים על חוסר ייחוד ויכולות טכניות בלבד, אבל עם הצלחה כשלו קשה להתווכח, ומן הסתם בסרטים מסוימים, גישת ההלחנה שאינה ייחודית אך מהוקצעת להפליא, עובדת מצוין.

כאן הכנר יצחק פרלמן מבצע את המוזיקה מתוך הסרט רשימת שינדלר (1993).

6. אחת העבודות המרשימות והחשובות בשנים האחרונות בתחום המוזיקה לקולנוע היא המוזיקה שכתב המלחין הווארד שור (נולד ב-1946) לטרילוגיה שר הטבעות (2001-2003) בבימויו של פיטר ג'קסון.

שור היה מלחין עסוק גם לפני העבודה על "שר הטבעות" (דיויד קרוננברג, מרטין סקרוסיזה, דיויד פינצ'ר ובמאים נוספים) אבל עבודה זו הצעידה אותו לקדמת במת המלחינים המודרניים לקולנוע. המשימה לכתוב מוזיקה ליצירה רחבת היקף כזו אינה קלה: עשר שעות של מוזיקה שצריכה לשקף את העולם המיתולוגי של טולקין ופיטר ג'קסון, עולם המלא דמויות, תרבויות, שפות, נופים, יצורים, שירה ושירים.

כמו באופרות הגדולות, הווארד שור טווה רשת סבוכה של לייט-מוטיבים, הניתנים לניתוח מעמיק, בה הדמויות והאירועים מקבלים מוטיבים מוזיקליים (מעל 90 מוטיבים!). המוטיבים ארוגים זה בזה במיומנות מופלאה ומצליחים לברוא עולם מוזיקלי קסום המקביל לעלילה. שור מצליח לשלב סולמות וכלים אקזוטיים ביחד עם העוצמה של תזמורת סימפונית ומקהלה באופן מעורר השתאות. את המוזיקה הקליטה התזמורת הפילהרמונית של לונדון והשתתפו בנגינתה בין השאר רנה פלמינג, אני לנקוס, אניה וג'ימס גלווי.

זוהי ללא ספק אחת היצירות המוזיקליות הרחבות, המעמיקות והמעניינות שאי פעם נוצרו לקולנוע.

7. גוסטבו סנטאוללה - Gustavo Santaolalla (נולד ב-1951) הוא מוזיקאי עכשווי שהחל את דרכו כנגן ומפיק והיום עוסק בעיקר בהלחנת מוזיקה לסרטים. ארגנטינאי במקור המתגורר כיום בלוס אנג'לס, סנטאוללה משלב במוזיקה שלו אלמנטים ממוזיקה לטינית, פולק ורוק. פסי הקול שלו אווירתיים מאוד, לא עמוסים, ומאפשרים לצילומים "לנשום". היצירה שלו- Iguazu  לצ'רנגה (מעין גיטרה לטינית קטנה) הוכנסה לכמה סרטים מצליחים. בין פסי הקול הידועים להם כתב: "אהבה נושכת", "21 גרם", "הר ברוקבק", ו"בבל" עליו זכה בפרס האוסקר. לאחרונה הלחין את פס הקול לסרט "יומני מומבאי".

כאן מתוך פס הקול לסרט היפיפה "דרום אמריקה באופנוע" (2004) בבימויו של וולטר סאלס –  סיפור מסעו של צ'ה גוורה על אופנוע לאורכה של דרום אמריקה.

8. פעמים רבות, במאים בוחרים יוצרים שהם אוהבים שאינם מתחום הכתיבה לקולנוע, כדי להלחין מוזיקה לסרט שלהם. לא תמיד זה עובד אבל בסרט Dead Man(1995), מצליח ג'ים ג'רמוש לרתום את ניל יאנג (נולד ב-1945) להקליט פס קול מעולה מבלי למכור את נשמתו להוליווד. ניל יאנג מביא את עצמו, ואת הסאונד הייחודי שלו ושל הגיטרות שלו לסיפור המסתורי המתרחש בעיירה קטנה בארצות הברית, ותורם ליצירת סרט אמנותי ומלא אוירה. המוזיקה בסרט היא דוגמה מצוינת לעובדה שלא תמיד צריך פס קול תזמורתי ודרמטי (ברירת מחדל אצל רבים מהמלחינים לקולנוע) כדי ליצור יצירת אמנות מדרגה ראשונה. בסרט משחקים ג'וני דפ ומילי אביטל.

ג'ים ג'רמוש ידוע בבחירת פסי קול מעניינים לסרטיו ועוד סרט מומלץ שלו הוא "Down by Low" עם המוזיקה של ג'ון לורי וטום וויטס.

9. השילוב בין במאים שחיפשו מוזיקה עדכנית ואפקטיבית ותקציב שלא מספיק להקליט את הסימפונית של לונדון, הביא פעמים רבות לשימוש במוזיקה אלקטרונית. אחד המפורסמים בז'אנר הוא הסרט הקלאסי "בלייד ראנר" (1982) בו פס הקול האלקטרוני האפל של ונגליס מלווה את הסיפור העתידני אותו ביים רידלי סקוט בצורה מושלמת. דוגמא מצוינת אחרת ועכשווית לשימוש בפס קול אלקטרוני היא המוזיקה שכתבו והפיקו  לסרט "הרשת החברתית" (2010) טרנט רנזור ואטיקוס רוס. רנזור (נולד ב-1965) הוא מפיק וזמר-יוצר ידוע ומקים להקת הרוק Nine Inch Nails. סיפורו של מארק צוקרברג בבימויו של דיויד פינצ'ר, הוא לא סרט פשוט לליווי מוזיקלי נכון. סרט המתאר את התככים והתביעות המשפטיות הנוגעים לעלייתה של אימפריית הפייסבוק נדרש לפסקול מדויק ומיוחד. רנזור ורוס, באולפן שלהם, בשימוש רב בסינטיסיזרים אנאלוגים, מצליחים ליצור פסקול אלקטרוני עדין שתורם לאין שיעור לאווירת הסרט ולקצב הזרימה של העלילה (וגם מקבלים פרסי אוסקר וגלובוס הזהב על עבודתם). הכנסת הפסנתר האקוסטי על הרקע האלקטרוני בסצנות מסוימות יוצרת אפקט מעניין - מעין מקבילה לרגשות הנגלים מידי פעם והמסתתרים מתחת לכסות של עולם הפיתוח העסקי הקר.

10. לסיום, אחד מפסי הקול האהובים עלי אישית, הוא זה של פיליפ גלאס בסרט "השעות" (2002) של סטפן דלדרי, בכיכובן של מריל סטריפ, ג'וליאן מור וניקול קידמן.  פיליפ גלאס (נולד ב- 1937) הוא אחד המלחינים המודרניים החשובים והידועים ביותר בעת החדשה, והלחין מוזיקה לכמה סרטים במהלך הקריירה שלו ("Kundun", "The Truman show").  הכתיבה המינימליסטית שלו, המאופיינת על ידי חזרות והרמוניה פשוטה המשתנה לאורך זמן, משמשת ליווי אופטימאלי לסרט הפיוטי הזה. שווה להאזין למוזיקה המהפנטת של גלאס גם בלי לצפות בסרט.

לקריאת המאמר עם קישורים לצפיה ביו-טיוב 

 http://soundkitchen1.wordpress.com